![]() | ||||||
סינגל בביצוע האיגלס | ||||||
מתוך האלבום Hotel California | ||||||
יצא לאור | 22 בפברואר 1977 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
סוגה | רוק | |||||
שפה |
אנגלית ![]() | |||||
אורך | 6:31 דקות | |||||
חברת תקליטים | אסילום | |||||
כתיבה | דון פלדר (לחן), גלן פריי (מילים), דון הנלי (מילים) | |||||
לחן |
דון פלדר ![]() | |||||
הפקה | ביל סימציק | |||||
| ||||||
![]() ![]() |
Hotel California (בתרגום לעברית: מלון קליפורניה) הוא שיר של להקת האיגלס. השיר הוא שיר הנושא של אלבום הלהקה, Hotel California, אשר יצא לאור בדצמבר 1976. השיר יצא לאור לראשונה כסינגל בפברואר 1977. הזכויות על כתיבת השיר מתחלקות בין דון הנלי (מילים), גלן פריי (מילים), ודון פלדר (לחן). מתופף הלהקה, דון הנלי, משמש כסולן בשיר.
במאי 1977 דורג השיר בפסגת מצעד הפזמונים של בילבורד למשך שבוע אחד. השיר, אשר זכה בפרס הגראמי לשנת 1978, נחשב לאחת היצירות הפופולריות ברוק.
השיר מדורג בפסגת רשימות וסקרי-רוק רבים. מגזין הרולינג סטון, דרג אותו במקום ה-49 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים. השיר נמצא גם ברשימת "500 השירים שעיצבו את הרוק אנד רול". סולו הגיטרה בשיר, מדורג במקום ה-8 ברשימת "100 סולואי הגיטרה הטובים" של המגזין "Guitarist".
כאחד משיריה הפופולרים והידועים ביותר של להקת האיגלס, "Hotel California" הפך למרכיב מרכזי בקונצרטים של הלהקה; ביצוע של השיר מופיע באלבום החי של הלהקה משנת 1980, וגרסה אקוסטית שלו מופיעה באלבומם - Hell Freezes Over משנת 1994, דיסק מופע האיחוד, וגרסת וידאו. בגרסת של Hell Freezes Over, השיר מבוצע בעזרתן של שמונה גיטרות.
על פני השטח, השיר מספר את סיפורו של מטייל יגע שנקלע למלון לילי, בשם Hotel California. המלון נראה מבחוץ מפואר ויוקרתי, אך כאשר האדם נכנס פנימה הוא מגלה שהוא במקום מוזר ומסתורי. האורחים במלון הם אנשים עשירים ומצליחים, אך הם גם נראים כמי שחיים בעולם אחר. המלון מוצג כמקום של מותרות, אבל גם כמקום של אפלה וסכנה.
לפי מילות השיר: "אתה יכול להחזיר את המפתחות מתי שתרצה אבל לעולם לא תוכל לעזוב". "You can check out anytime you like, but you can never leave".
השיר נחשב לאחד השירים המפורסמים והפופולריים בכל הזמנים, אך משמעותו אינה ברורה לחלוטין. יש אנשים שרואים בו שיר על הוללות והרס עצמי, בעוד שאחרים רואים בו שיר על התמכרות לסמים. יש גם מי שרואים בו שיר על הוליווד ועולם הפרסום והידוענות.[1]
יש הרואים בשיר אלגוריה על הדוניזם וחורבן-עצמי בתעשיית המוזיקה של דרום קליפורניה בשלהי שנות השבעים.[דרוש מקור] דון הנלי, אחד מכותבי השיר, קרא לשיר "ההסבר שלנו לחיים הגבוהים בלוס אנג'לס".
טבעו האבסטרקטי והמטפורי של השיר הוביל את מאזיניו למצוא הסברים אחרים לשיר, כולל מספר טענות, שהופצו בעל-פה ובאימייל. טענות אלו נדחו בידי הלהקה.[דרוש מקור]
המונח "קוליטס" - המופיע בשיר בבית הראשון הוא מונח ספרדי ל"זנבות קטנים", המתייחס לצמח הקנאביס.
לדברי גלן פריי, אחד מכותבי השיר, מילות השיר נכתבו בהשראת סגנון הכתיבה של דונלד פייגן ו-וולטר בקר מלהקת סטילי דן.[2] כמו כן, סטילי דן מוזכרת ברמיזה באחת משורות השיר ("They stab it with their steely knives, but they just can't kill the beast").
חברי הלהקה נדרשו במשך השנים על ידי מעריצים לזהות היכן נמצא מלון קליפורניה. יש מלונות רבים בשם זה בארצות הברית בכלל ובקליפורניה בפרט, אולם אף אחד מהם לא זוהה עם השיר. המלון היחידי שמזוהה לחלוטין בעטיפת האלבום הוא מלון Beverly Hills Hotel שנמצא בשדרות סנסט בבוורלי הילס.
![]() | |||
---|---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא | |
![]() |
מצעד שירי הסטרימינג – רוק | 14[3] |
פרס גראמי להקלטת השנה | ||
---|---|---|
1959−1980 | "Nel Blu Dipinto Di Blu (Volare)" – דומניקו מודוניו (1959) • "Mack the Knife" – בובי דארין (1960) • "שיר הנושא של נווה קיץ" – פרסי פיית' (1961) • "Moon River" – הנרי מנסיני (1962) • "I Left My Heart in San Francisco" – טוני בנט (1963) • "Days of Wine and Roses" – הנרי מנסיני (1964) • "The Girl from Ipanema" – אסטרוד ז'ילברטו וסטן גץ (1965) • "A Taste of Honey" – הרב אלפרט אנד דה טיחואנה בראס (1966) • "Strangers in the Night" – פרנק סינטרה (1967) • "Up, Up and Away" – המימד החמישי (1968) • "Mrs. Robinson" – סיימון וגרפונקל (1969) • "Aquarius/Let the Sunshine In" – המימד החמישי (1970) • "Bridge over Troubled Water" – סיימון וגרפונקל (1971) • "It's Too Late" – קרול קינג (1972) • "The First Time Ever I Saw Your Face" – רוברטה פלאק (1973) • "Killing Me Softly with His Song" – רוברטה פלאק (1974) • "I Honestly Love You" – אוליביה ניוטון-ג'ון (1975) • "Love Will Keep Us Together" – קפטן אנד טניל (1976) • "This Masquerade" – ג'ורג' בנסון (1977) • "Hotel California" – האיגלס (1978) • "Just the Way You Are" – בילי ג'ואל (1979) • "What a Fool Believes" – האחים דובי (1980) | |
1981−2000 | "Sailing" – כריסטופר קרוס (1981) • "Bette Davis Eyes" – קים קארנס (1982) • "Rosanna" – טוטו (1983) • "Beat It" – מייקל ג'קסון (1984) • "What's Love Got to Do with It" – טינה טרנר (1985) • "We Are the World" – USA for Africa (1986) • "Higher Love" – סטיב וינווד (1987) • "Graceland" – פול סיימון (1988) • "Don't Worry, Be Happy" – בובי מקפרין (1989) • "Wind Beneath My Wings" – בט מידלר (1990) • "Another Day in Paradise" – פיל קולינס (1991) • "Unforgettable" – נטלי קול עם נט קינג קול (1992) • "Tears in Heaven" – אריק קלפטון (1993) • "I Will Always Love You" – ויטני יוסטון (1994) • "All I Wanna Do" – שריל קרואו (1995) • "Kiss from a Rose" – סיל (1996) • "Change the World" – אריק קלפטון (1997) • "Sunny Came Home" – שון קולווין (1998) • "My Heart Will Go On" – סלין דיון (1999) • "Smooth" – סנטנה בהשתתפות רוב תומאס (2000) | |
2001−2020 | "Beautiful Day" – U2 (2001) • "Walk On" – U2 (2002) • "Don't Know Why" – נורה ג'ונס (2003) • "Clocks" – קולדפליי (2004) • "Here We Go Again" – ריי צ'ארלס ונורה ג'ונס (2005) • "Boulevard of Broken Dreams" – גרין דיי (2006) • "Not Ready to Make Nice" – דיקסי צ'יקס (2007) • "Rehab" – איימי ויינהאוס (2008) • "Please Read the Letter" – אליסון קראוס ורוברט פלאנט (2009) • "Use Somebody" – קינגס אוף ליאון (2010) • "Need You Now" – ליידי אנטבלום (2011) • "Rolling in the Deep" – אדל (2012) • "Somebody That I Used to Know" – גוטייה בהשתתפות קימברה (2013) • "Get Lucky" – דאפט פאנק בהשתתפות פארל ויליאמס וניל רודג'רס (2014) • "Stay with Me" – סם סמית' (2015) • "Uptown Funk" – מארק רונסון בהשתתפות ברונו מארס (2016) • "Hello" – אדל (2017) • "24K Magic" – ברונו מארס (2018) • "This Is America" – צ'יילדיש גאמבינו (2019) • "Bad Guy" – בילי אייליש (2020) | |
2021−הווה | "Everything I Wanted" – בילי אייליש (2021) • "Leave the Door Open" – סילק סוניק (2022) • "About Damn Time" – ליזו (2023) • "Flowers" – מיילי סיירוס (2024) |