עטיפת הסינגל האמריקאי | ||||||
סינגל בביצוע ג'ון לנון/Plastic Ono Band | ||||||
מתוך האלבום Shaved Fish | ||||||
יצא לאור | 22 במרץ 1971 (ארצות הברית) | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
הוקלט | 22 בינואר – 9 בפברואר 1971 | |||||
מקום הקלטה | אסקוט סאונד, ברקשייר | |||||
סוגה | רוק, שיר מחאה | |||||
בי-סייד |
Open Your Box (בריטניה) (יוקו אונו) | |||||
אורך | 3:15 | |||||
חברת תקליטים | אפל רקורדס | |||||
כתיבה | ג'ון לנון | |||||
הפקה | פיל ספקטור, ג'ון לנון, יוקו אונו | |||||
|
"Power to the People" (בעברית: "כוח לאנשים") הוא שיר שנכתב על ידי ג'ון לנון, ויצא כסינגל ב-1971. השיר הופץ על ידי אפל רקורדס והגיע למקום השישי במצעד הסינגלים הבריטי,[1] במקום העשירי במצעד הקאש בוקס טופ 100, ובמקום ה-11 בבילבורד הוט 100[2] הופעתו הראשונה של השיר באלבום הייתה בשנת 1975 באלבום האוסף Shaved Fish.
"Power to the People" הוקלט באולפני אסקוט סאונד[3] ב-15 בפברואר 1971,[4] במהלך סשנים שהניבו שירים לאלבום Imagine של לנון. הסינגל יצא לאור ב-12 במרץ 1971 בבריטניה וב-22 במרץ 1971 בארצות הברית[5][6] (אם כי מקורות מסוימים מציינים את השחרור הבריטי ב-8 במרץ[7]). השיר נכתב על ידי לנון בתגובה לריאיון שהעניק לטארק עלי ורובין בלקבורן[8] שפורסם בכתב העת Red Mole (8–22 במרץ 1971).[9] כפי שהסביר לנון: "פשוט הרגשתי השראה ממה שהם אמרו, למרות שהרבה מזה דבילי. אז כתבתי את 'Power to the People כמו שכתבתי את 'Give Peace a Chance', כמשהו שהעם ישיר. אני עושה סינגלים כמו גיליונות רחבים. זה היה עוד קוויקי, שנעשה באסקוט".[3]
השיר נכנס למצעדים ב-20 במרץ 1971 ונשאר שם במשך תשעה שבועות. זה היה סינגל הסולו החמישי של לנון, להקת פלסטיק אונו שכללה את לנון, בובי קיז ובילי פרסטון בנוסף לקבועים קלאוס פורמן ואלן וייט.[10] קולות הרקע סופקו על ידי רוזטה הייטאואר[10] ו-"44 אחרים".[11] הזמרים גם דרכו על רגליהם כדי שזה יישמע יותר כמו עצרת פוליטית.[12] פיל ספקטור, לנון ויוקו אונו קיבלו קרדיט כמפיקים.[10]
מגזין רקורד וורלד כינה אותו "שיר מזמור מקהלה פנטסטי שבאמת מטלטל".[13]
יחסו של לנון לשיר השתנה במהלך שנות ה-70. ב-Skywriting by Word of Mouth, הוא כינה את השיר "מביך למדי" ותמך בטענתו של האנטר ס. תומפסון כי ההמנון היה "עשר שנים מאוחר מדי".[14][15] בשנת 1980, הוא הצהיר כי השיר "לא באמת ירד" מכיוון שהוא "נכתב במצב של שינה ורצון להיות נאהב על ידי טארק עלי ודומיו".[16]
מבקר הרוק הקלאסי ניק דה-ריסו דירג אותו במקום ה-6 ברשימת השירים הפוליטיים הטובים ביותר של לנון, וכינה אותו "אחד ההישגים המוזיקליים המצחיקים והקשים ביותר של לנון".[12]
הנגנים שהופיעו בשיר "Power to the People":[17]
דוריס טרוי
ננט וורקמן