רוג'ר ווטרס קיבל את ההשראה לאלבום במהלך הופעה בשנת 1977 במסגרת סיבוב ההופעות שקידם את האלבום Animals. בהופעה זו, שנערכה במונטריאול, קנדה, גרמה התנהגותו המפריעה של מעריץ אחד לווטרס לירוק בפניו. ווטרס נגעל מעצמו ועלה בו הרעיון לבנות חומה המפרידה בינו לבין הקהל, רעיון שאחר כך התפתח לאלבום, ואף יושם בהופעות.
ריצ'רד רייט פוטר מהלהקה במהלך יצירת האלבום, אך השתתף בסיבוב ההופעות שלו. The Wall הוא האלבום האחרון של פינק פלויד שיצא בתקופה שבה חברי פינק פלויד היו רוג'ר ווטרס, דייוויד גילמור, ריצ'רד רייט וניק מייסון.
רעיון
מרבית שירי האלבום נכתבו על ידי ווטרס, שאחראי גם לרעיון שמאחוריו (למעשה ווטרס תכנן להוציא לאור את האלבום כפרויקט סולו אך אילוצים כספיים הביאו לכך שהלהקה כולה נרתמה לכך). למרות זאת, דווקא אחד השירים המפורסמים ביותר מהאלבום, Comfortably Numb, הולחן על ידי דייוויד גילמור. האלבום מתאר את חייו הבדויים של האנטי-גיבור הקרוי "פינק" בבריטניה של אחרי מלחמת העולם השנייה. החברה פוגעת ומדכאת את פינק כל חייו. בין גורמי מצוקתו נמצאים החיים ללא אב (שנהרג במלחמת העולם השנייה), אמא חונקת מרוב דאגה, המורה הרודה בו בבית ספר ואשתו. פינק שוקע בעולם חלומות משל עצמו ומתרחק מאנשים (כולל אשתו). במהלך הזיית סמים הופך פינק לדיקטטור פשיסטי, כשרק מצפונו ושיפוטו העצמי מצליחים לעצור בעדו ומורים לו להרוס את החומה שבנה לעצמו ולפתוח עצמו שוב לחברה.
ישנם המתארים את ה"חומה" גם כבמה לביקורת של ווטרס כלפי עצמו, כלפי בריטניה ואף כלפי העולם כולו. דבר זה בא לידי ביטוי בצורה חדה יותר בסרט המבוסס על האלבום, שווטרס היה פעיל מאוד בהפקתו.
האלבום
האלבום מורכב משני חלקים, בשל אריכותו. למעשה, חישוב לפי מספר התקליטים שנמכרו (כלומר שניים לאלבום) מעלה שאלבום זה הוא הנמכר ביותר של הלהקה, ומכירותיו עולות על אלו של האלבום The Dark Side of the Moon, הנחשב למצליח ביותר של הלהקה ובין האלבומים הנמכרים ביותר בעולם. חרף הצלחתו של "The Wall", עמד אלבום זה בסימן רודנותו של ווטרס. ווטרס היה הרוח החיה מאחורי ההחלטות האמנותיות באלבום, בעוד תרומתם של יתר חברי הלהקה הייתה מזערית. במהלך ההקלטות אף החליט ווטרס לפטר את ריצ'רד רייט בטענה שאינו תורם מאומה ללהקה. רייט הוחזר ללהקה כמה שנים אחר-כך, לאחר עזיבתו של ווטרס.
האלבום סיפק מספר להיטים, אשר לראשונה מזה שנים הוצאו כסינגלים לשוק (הלהקה הנהיגה מדיניות נוקשה כנגד סינגלים עד אז), כגון "Another Brick in the Wall (Part 2)", "Mother", "Run Like Hell", "Young Lust" ו-"Comfortably Numb".
הופעות חיות של "החומה"
האלבום קודם במסע הופעות נרחב שבו נעשה שימוש בפירוטכניקה מורכבת ובאנשי במה רבים. על האלמנטים הייחודיים במופע נמנתה החומה המיוחדת שנבנתה במהלך ההופעה ובסופה הייתה מפורקת באלימות. כמו כן כללו ההופעות וידאו-קליפים של ג'רלד סקארף ובובות מתנפחות מעופפות (כמו החזיר המעופף המפורסם).
למרות ההצלחה האדירה של האלבום ושל המופעים הפסידה הלהקה כסף רב בגלל ההוצאות הגבוהות על מסע ההופעות. המרוויח היחיד היה דווקא רייט שהוצא מהלהקה. בהיותו מחוץ לה הוא היה זכאי למשכורת קבועה על ההופעות.
גרסת הקולנוע של "החומה" הוסרטה ב-1982 על ידי MGM תחת הכותרת פינק פלויד: החומה. הסרט בוים על ידי אלן פארקר, בכיכובו של בוב גלדוף (אשר גילם את "פינק"), עם הופעה קצרה של בוב הוסקינס. הסרט הוסיף פרטים רבים לעלילה שאותה הגה ווטרס, והיה בנוי כווידאו-קליפ מוזיקלי אחד ארוך, עם סמלים ומוטיבים רבים ורב משמעיים. הסרט דיבר על ילד בשם פינק פלויד אשר איבד את אביו במלחמת העולם השנייה בגיל צעיר, ולאחר מכן פיתח יחסים מאוד קרובים עם אימו. מילד רגיש עם מעט חברים, שמורה רודן התעמר בו בבית הספר, הופך פינק לכוכב רוק מצליח ומתחתן עם אישה יפה. למרות זאת, חייו ריקניים - ולאחר שאשתו בוגדת בו ועוזבת אותו, הוא מנסה לשים קץ לחייו. המצב הנפשי הקשה בו הוא נתון, והשימוש הכבד בסמים, גורמים לו להזות שהוא מנהיגה של כת (עם רמיזה לכזו הדוגלת באידאולוגיה הנאו נאצית) ובסופו של דבר מובילים אותו אל התמוטטות עצבים מוחלטת (כל זאת קורה בדמיונו, כל עוד יש השוואה די ברורה אל תקופת מלחמת העולם השנייה, וגם אל תקופת הנאציזם).
הסרט הכיל מעט מאוד דיאלוגים, רובם חסרי חשיבות. מרבית עלילת האלבום מסופרת דרך הפסקול המוזיקלי, אשר משקף את מחשבותיו של פינק. קטעי אנימציה בידי האמן ג'רלד סקארף והשתלשלויות סוריאליסטיות אחרות משולבות בעלילה ומוסיפות לסרט מימד של שגעון והזיה.
הסרט קיבל השראה רבה מהביוגרפיה של חברי הלהקה רוג'ר ווטרס וסיד בארט (אשר עזב את הלהקה שנים לפני כן). ילדותו של ווטרס שולבה עם בגרותו של בארט, שבה הייתה שפיותו מעורערת.
ה"חומה" על הבמה
ב-2004 הוכרז שנחתמו חוזים להפיכת האלבום לאופרת רוק בברודוויי עם קטעי מוזיקה חדשים שייכתבו על ידי ווטרס. האופרה תכלול את כל מוזיקת האלבום שנכתבה על ידי ווטרס, אולם לא ידוע מה ייעשה עם החומר שנכתב בעזרתו של גילמור (Young Lust, Comfortably Numb, ו-Run Like Hell). המופע היה אמור להיות מוכן עד אמצע 2005.
ה"חומה" לאחר עזיבתו של ווטרס
לאחר שווטרס עזב את הלהקה, התנהל מאבק משפטי בקשר לזכויות על השם "פינק פלויד" והחומר שלה. ווטרס שימר לעצמו את הזכות להשתמש ב"חומה", כיוון שהיה התורם העיקרי לאלבום. ב-21 ביולי1990, ערך ווטרס מופע ענק של החומה בברלין בשיתוף אמנים אורחים רבים, כגון ואן מוריסון, לבון הלם, שינייד או'קונור, סינדי לאופר, הסקורפיונס, ובריאן אדמס, כדי להנציח את נפילת חומת ברלין וכדי לגייס כספים לקרן מיוחדת שנותנת סעד לנפגעי אסונות. ההופעה שודרה ברחבי העולם, כולל בישראל, בשידור חי.
ביצועים של "החומה" בישראל
באוקטובר 2019 פורסם כי להקת המחווה לפינק פלויד המובילה בישראל Echoes - Pink Floyd Tribute Band, תקיים סיבוב הופעות מיוחד[1] לרגל ציון 40 שנה לצאת האלבום. המופע הנקרא "החומה 2020" יכלול הפקת וידאו ארט ייחודית המשחזרת את סיבוב ההופעות המקורי ויבוצע על ידי 10 נגנים.
בשנת 2020 הופק מופע מחווה מרהיב במיוחד ללהקת פינק פלויד בידי להקת "echoes". להקת "echoes" היא להקת המחווה לפינק פלויד המובילה בישראל ומהמובילות בעולם, המציעה מופעים מחווה מרהיבים למוזיקה ולחוויה המקורית מהופעותיה של פינק פלויד. המופע אותו יצרה echoes משחזר את המופע הייחודי אותו העלתה "פינק פלויד" בתחילת שנות השמונים, ורוג'ר ווטרס בשנות האלפיים כאשר על מנת להתאים את המופע לרוח התקופה, יצרה הלהקה "חומה דיגיטלית" ענקית של מסכי לד אשר עליהן מוקרן וידאו ארט ייחודי ומשחזר בדיוק את המופע המקורי. התפאורה במופע מהווה חלק בלתי נפרד מהחוויה העוצמתית וכוללת הפקה של סאונד, תאורה ווידאו ארט ייחודי ברמות הגבוהות ביותר. המופע התקיים במגוון מקומות בישראל, כולל את היכל התרבות בתל אביב, מרכז הקונגרסים בחיפה והמשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע.
לאחר שהועלו מספר קטעי ההופעה לערוץ היוטיוב, התעניין בהם מפיק גרמני מוביל שהציע לקחת את ההפקה לסיבוב הופעות אירופאי. בדצמבר 22, יצאה echoes לסיבוב הופעות אירופאי והופיעו ב-11 מדינות באירופה, ב-21 ערים.[2] במסגרת סיבוב ההופעות האירופאי הצטרפו אל ההרכב הקלידן הארי ווטרס (בנו של רוג'ר ווטרס, הבסיסט וחבר ההרכב המקורי), המתופף גרהאם ברוד, ששיתף פעולה עם רוג'ר ווטרס מאז שנות ה-80 בסיבובי הופעות ובהקלטות, הגיטריסט צסטר קיימן, שניגן עם רוג'ר ווטרס בשנות ה-2000 ועם דיויד גילמור בסיבוב ההופעות האחרון שלו, והזמר מארקי לנון, שהיה שותף לסיבוב ההופעות של "החומה" של רוג'ר ווטרס.[3] לאחר הצלחתו של סיבוב ההופעות האירופאי, עתידים חברי ההרכב לצאת בחורף 2024 לסיבוב הופעות נוסף בצפון אמריקה, בארצות הברית וקנדה.
בשנת 2007 העלתה התזמורת הקאמרית הישראלית בשיתוף מקהלת בת-קול, להקת אובלינס והסולן אוליב (אופיר ליבנה) מופע בשם "קאמרית און דה וול" (Camerit on the Wall). ההפקה היא למעשה מופע רוק-קלאסי משולב, מחווה לאופרת הרוק של פינק פלויד, "החומה". המופע עבר שינויים במהלך ההופעות (את להקת בת קול החליפה תשיעיית Tzlil & Tonic, במקום התזמורת הקאמרית מופיעה התזמורת הסימפונית החדשה. את העיבודים המוזיקליים למופע עשה מנכ"ל התזמורת הקאמרית דאז אריה בר דרומא.
המופע כולל מעל 70 רקדנים ואורך כ-90 דקות, במהלכו הוקרנו קטעי וידאו קליפ מהמופע המקורי, והיה שימוש רב בתאורה, תפאורה, פירוטכניקה, לשם בנייה של החומה כולה. המופע מגיע לשיאו בהשלמת הבנייה ופיצוצה באפקט מתוזמן ומשולב, המרעיד את האולם, מתיז ומפזר קטעי לבנה נוזליים על הצופים.
In the Flesh? (בכבודו ובעצמו?) - השיר הפותח את האלבום. בשיר זה מתחיל הסיפור בו מתואר פינק ככוכב רוק. בסוף השיר נשמעות פצצה והתרסקות מטוס, המרמזות על מות אביו של פינק במלחמת העולם השנייה (שיר זה מבוסס על הביוגרפיה של ווטרס). בסוף השיר נשמע קול בכי של תינוק המלמד על אובדן האב והבעל, הגוזר על האם והילד לחיות מעכשיו לבדם.
The Thin Ice (הקרח הדק) - בשיר זה פינק מוצג כתינוק שלא יודע מה מצפה לו, ובמילים "If you should go skating/On the thin ice of modern life...." נרמז על הסיכון שמהווה עצם ההתבגרות בעולמנו.
Another Brick in the Wall Part I (עוד לבנה בחומה, חלק 1) - בחלק זה פינק מתחיל לגדול, ולומד מה קרה לאביו. כשהוא מתוודע לאמת הקשה, הוא מתחיל לבנות לעצמו את החומה.
The Happiest Days of Our Lives (הימים היפים בחיינו) - בשיר זה פינק מתחיל ללמוד בבית הספר ונחשף לחינוך הנוקשה והנוראי האופייני לתקופה (שיר זה גם מבוסס על הביוגרפיה של ווטרס).
Another Brick in the Wall Part II (עוד לבנה בחומה, חלק 2) - בשיר זה לפינק נמאס מהחינוך הנוקשה והאכזרי, והוא מחליט למחות נגד מוריו. השיר מסביר שפינק הקיף עצמו חומה המבודדת אותו מהעולם, והמורים הם פשוט עוד לבנה בחומה.
Mother (אמא) - בשיר זה אנו למדים כי חלק מתחושות הניכור של פינק נובעות מאמו החד הורית, שאיבדה את בעלה במלחמת העולם השנייה. השיר מתאר שיחה בין פינק (מושר על ידי ווטרס) לאמו (מושר על ידי גילמור). המאזין למד על דאגת היתר של אמו של פינק המנסה להגן עליו מהעולם, מה שמעיד שאמו של פינק תורמת לבניית החומה. האם מתעקשת שפינק יישאר לצידה, אך פינק מואס בכך כשהוא מתבגר ומתאהב. ברצועה ספציפית זו ניגן המתופף ג'ף פורקרו במקום ניק מייסון כיוון שמייסון הרגיש שלא יספיק ללמוד לנגן את המקצב הלא שגרתי של השיר בזמן שהוקצב לו.
Goodbye Blue Sky (היו שלום, שמי תכלת) - השיר מתחיל עם צליל הגעתם של מטוסים המתכוננים להפציץ. המטוסים תופסים את תשומת לבו של הילד, כפי שניתן לשמוע בתחילת השיר בקול ילדותי (הארי ווטרס, בנו של רוג'ר): "Look mummy, there's an aeroplane up in the sky". המילים גם באות לתאר את הזיכרונות של הבליץ: Did you see the frightened ones? Did you hear the falling bombs? Did you ever wonder why we had to run for shelter when the promise of a brave new world unfurled beneath a clear blue sky?... The flames are all long gone but the pain lingers on. Goodbye, blue sky.
Empty Spaces (חללים ריקים) - בשלב זה, פינק כבר בוגר ונשוי, אך יש בעיות במערכת היחסים כשבניית החומה ממשיכה ומתעצמת. מאוחר יותר, שואל פינק איך יוכל להשלים את החומה.
Young Lust (תאווה צעירה) - בשיר זה, פינק הופך לכוכב רוק מפורסם, מתחיל להתעשר ולצאת לסיבובי הופעות. הוא אף מתחיל לשכב עם מעריצותיו, והמרחק בינו לבין אשתו הולך וגדל. בסוף השיר מתנהלת שיחת טלפון בה נשמעת אשה ועונה לה איש זר; בשלב זה אנו למדים שאשתו של פינק עזבה אותו, והיא מנהלת מערכת יחסים עם אחר.
One of My Turns (אחד מההיפוכים שלי) - בשיר זה פינק מזמין אחת ממעריצותיו לחדרו במלון. בזמן שהמעריצה מנסה להשיג את תשומת לבו, הוא מתעלם ממנה, ומהרהר במערכת היחסים הכושלת עם אשתו. הוא מרגיש קר ומנוכר ומתחיל להתרגז, ולבסוף הורס את החדר, מה שמבריח את המעריצה. לאחר שכל החדר נהרס והוא נותר לבדו, פינק מתחיל להרגיש רחמים עצמיים, וחוסר אמפתיה כלפי שאר העולם.
Don't Leave Me Now (אל תעזבי אותי עכשיו) - בשיר זה פינק מגלה שאשתו בגדה בו. הוא שוב הורס חדר במלון ומבריח מעריצה, ולאחר מכן שוקע בדיכאון. למרות הנישואים הכושלים, הוא רוצה שאשתו תחזור אליו.
Another Brick in the Wall Part III (עוד לבנה בחומה, חלק 3) - בשלב זה פינק זועם על בגידת אשתו, ומשלים את החומה. הוא טוען שהוא ראה את הכתובת על החומה שהייתה במשתה בלשאצר, ושהוא לא צריך שום דבר בחייו עוד; שכל האנשים שהיו אי פעם בחייו הם רק לבנים באותה החומה.
Goodbye Cruel World (להתראות, עולם אכזר) - פינק סיים את בניית החומה בתוכה הוא מתבודד; הוא טוען שהחברה עשתה לו רק רע, ומחליט להתנתק ממנה.
Hey You (היי, אתה) - פינק מתחיל להבין את הטעות שעשה בכך שהתנתק מהחברה, ומנסה לצאת מהחומה שבנה. למרות ניסיונותיו, מתחוור לו שאין דרך החוצה, ושהוא כלוא במה שהוא יצר.
Is There Anybody Out There? (יש שם מישהו?) - פינק ממשיך בניסיונותיו לצאת שוב אל העולם וחוזר על השאלה "יש שם מישהו?", אך אף תגובה לא נשמעת.
Nobody Home (אין אף אחד בבית) - פינק מספר על בדידותו ועל המלחמה המתחוללת בתוכו. אין לו אף לא אדם אחד לדבר איתו, והוא כלוא בתוך עצמו (שיר זה לקוח דווקא מהביוגרפיה של מנהיג הלהקה לשעבר, סיד בארט).
Vera (ורה) - מילות השיר, אותן כתב ווטרס, מתייחסות לשיר "עוד נפגש שוב" (We'll Meet Again) הידוע במיוחד בביצועה של הזמרת ורה לין. השיר נכתב זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה בעיני חיילים רבים סמל לתקווה לשרוד את המלחמה ולשוב ולהפגש אחריה "ביום שמש אחד". השיר זכה לגרסאות רבות, והתפרסם כששימש שיר הסיום לסרט "דוקטור סטריינג'לאב: או איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את הפצצה" של סטנלי קובריק בשנת 1964. ב"החומה" שואל ווטרס האם מישהו זוכר את ורה לין, ותוהה מה אירע לה ולהבטחה להפגש שוב.
Bring the Boys Back Home (החזירו את הבנים הביתה) - זהו השיר המרכזי באלבום; הוא עוסק בחלקו בהתנגדות לשלוח חיילים למלחמה שבה ייהרגו, אך גם בחוקים השמרניים. בסוף השיר נשמעות נקישות בדלת וקולו של המנהל של פינק שאומר: "זמן לצאת".
Comfortably Numb (קהות נוחה) - פינק מתמוטט בבית המלון לפני הופעה. הבתים בשיר הם דברי רופא המוזמן לטפל בו כדי שיופיע, והפזמון מתאר את מחשבות הגיבור עצמו על ילדותו ועוד. בסרט "החומה", לאחר שיר זה, פינק מאבד את שפיותו והופך לשליט רודן.
ההשראה למילות השיר הייתה אירוע שקרה בהופעה של הלהקה באולם ה"ספקטרום" בפילדלפיה ב-1977, הופעה בה הופיע ווטרס תחת השפעת זריקת משככי כאבים בשל מיחושים עזים בבטנו, עד שפונה לבית חולים כשהשפעת המשככים פגה.[4]
The Show Must Go On (ההופעה חייבת להמשיך) - בשיר זה הקהל מתלהט בכעס וקורא לפינק לעלות לבמה בדרישה שהמופע חייב להמשיך.
In the Flesh (בכבודו ובעצמו) - בשיר זה מתחילה ההופעה המדוברת, אך פינק, ששפיותו אבדה לו, ממאמין שהפך לדיקטטור ומגרש בגסות פרועה את כל מעריציו שלא נראים ראויים, כמו הומוסקסואליים, יהודים ושחורים.
Run Like Hell (ברח כל עוד נפשך בך) - פינק המטורף קורא למעריציו לברוח או שיכלה בהם את זעמו.
Waiting for the Worms (מחכה לתולעים) - פינק, שאיבד את שפיותו וכל תקווה, מתחיל לאיים על העוברים בדרכו באמצעות פשיזם.
Stop (עצור) - בשיר זה פינק חוזר לשפיותו. הוא מבין שהוא תשוש, ורוצה רק לחזור הביתה.
The Trial (המשפט) - בעקבות מעשיו, פינק נלקח למשפט גרוטסקי; השופט הוא תולעת עצומה, המורה מבית הספר הנוראי של פינק מגיע כעד, כמו גם אשתו ואמו - וכל אחד מהם יותר מסוייט מהשני. בין עדות לעדות פינק מתחנן ומסביר שהיה לא שפוי, אך השופט מכריז שההוכחות ברורות וגם האשמה, וגוזר על פינק שחומתו תושמד. הקהל צורח "הפילו את החומה! הפילו את החומה!", ולבסוף היא אכן מתפוצצת, ברעם גדול.
Outside the Wall (מחוץ לחומה) - החומה נפלה. פינק חוזר אל החיים ואל החברה, והופך לאדם טוב יותר. נעימת השיר מופיעה גם בתחילת השיר הפותח, "?In the Flesh", ונשמע המשפט "Isn't It Where We Came In?" ("לא התחלנו מכאן?"), מה שמרמז שהאלבום הופך ליצירה אחת שלמה ומתנגנת ללא התחלה וללא סוף.
"What Shall We Do Now?" (גרסה מורחבת ל"Empty Spaces" במהלך סצנת בניית החומה)
רצועות מהאלבום שלא נכללו בסרט
"Empty Spaces" (גרסה מקוצרת של What Shall We Do Now עם קולות רקע)
"Hey You" (שוחרר כתוספת מיוחדת בגרסת ה-DVD)
"The Show Must Go On"
"Outside the Wall" (השיר האחרון באלבום. בסוף השיר נשמעות המילים: "Isn't this where... we came in?" הממשיכות אל תוך השיר הראשון, ומכניסות את האלבום אל תוך לופ).
.svg){kind=logo}
.svg){kind=icon}
