We Demand Rally הייתה העצרת הגדולה הראשונה למען זכויות להט"ב בקנדה, שהתקיימה ב-28 באוגוסט 1971 באוטווה, ואורגנה על ידי קבוצות הלהט"ב Toronto Gay Action והאיגוד הקהילתי ההומופילי של טורונטו (אנ'). באותו זמן, התקיימה עצרת מקבילה בוונקובר שאורגנה בסולידריות עם העצרת על ידי קבוצת הלהט"ב Gay Alliance Toward Equality (אנ'). העצרת ממלאת חלק חשוב בהיסטוריה של זכויות להט"ב בקנדה, כמו כן בהיסטוריה של הפמיניזם בקנדה.
אחד הסיבות להפגנה הייתה האפליה של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה נגד הומוסקסואלים בעקבות השינויים ב-1969 בחוק הפלילי, שביטל יחסי מין הומוסקסואליים מסוימים, לאחר שאושרה הצעת החוק C-150.[1] עד לנקודה זו, אפליה נגד נטייה מינית לא הייתה אסורה על פי חוק ולא הייתה שום דרך להתלונן באמצעות ועדות לזכויות אדם.[2] נושאים נוספים שהניעו את המחאה היו אי-השוויון של חוק הגירושין, שהציב הומוסקסואליות באותה קטגוריה של חומרה מסיבות להתגרש כמו אונס או זואופיליה, וחוק ההגירה שאסר על הומוסקסואלים להגר לקנדה.[2][3]
קיימת היסטוריה של אקטיביזם הומוסקסואלי, המתמקד בחינוך ומודעות,[2] בקנדה עוד לפני 1971, כמו עבודתו של טד נורת'ה (אנ'), אולם לא היה ארגון או הפגנה בקנה מידה גדול עד לנקודה זו.
העצרת באוטווה, שהכילה כ-200 מפגינים, אורגנה על ידי קבוצות הלהט"ב Toronto Gay Action והאיגוד הקהילתי ההומופילי של טורונטו (אנ').[2] העצרת החלה בצעדה למדרגות גבעת הפרלמנט (אנ') באוטווה.[4] רוב המפגינים היו הומוסקסואלים לבנים. בעצרת, השתתפה רק אישה אחת, שרי דינובו (אנ').[3] המפגינים קראו להפסקת המעקבים של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה על עובדים הומוסקסואלים, להפסקת האפליה וההתערבות הרפואית, והרחבת חוקי הגירושין ושוויון זכויות האזרח להומוסקסואלים ולסביות.[4]
הייתה עצרת מקבילה בוונקובר, שהכילה 20 מפגינים, ואורגנה על ידי קבוצת הלהט"ב Gay Alliance Toward Equality (אנ').[5][6][7]
הקבוצות המעורבות הציגו, כחלק מההפגנה, מסמך בן 13 עמודים המכיל רשימת דרישות לפרלמנט הקנדי, שנוסח על ידי הרברט ספירס ובריאן ווייט.[4][8][9] במסמך הופיעו עשרה דרישות עיקריות:[3]
כתוצאה ישירה מהעצרת, תוקן חוק ההגירה, והוסר האיסור על הומוסקסואלים לנסוע ולהגר לקנדה.[10] כל עשר הדרישות המקוריות של העצרת נענו מאז והחוקים שבהם התייחסו תוקנו מאז.
העצרת הובילה ליצירת המגזין הלהט"בי The Body Politic (אנ') על ידי ג'רלד מולדנהאואר (אנ'). מולדנהאואר, עם עוד מספר פעילים להט"בים, נדחף ליצור את המגזין כתוצאה מעריכות ושינויים משמעותיים במאמר שכתב מולנהאואר על העצרת ודרישותיה במגזין Guerilla.[11] הגיליון הראשון של The Body Politic פורסם בנובמבר/דצמבר 1971 והכיל מאמרים על העצרת באוטווה ודרישותיה[12] וכן על העצרת בוונקובר,[7] והשתמש בתמונה של העצרת ככריכת השער של המגזין.
ב-28 באוגוסט 2011, על גבעת הפרלמנט (אנ') באוטווה נערכה צעדת הנצחה שאורגנה על ידי הקבוצה הלהט"בית Queer Ontario.[5] הצעדה חגגה גם רפורמות שהתקבלו מאז העצרת המקורית וגם מחאה על אי-השוויון המתמשך ובעיות, כגון שוטרים באירועי גאווה וחסרי בית להט"בים.[5][13]
כנס שכותרתו "'We Demand': History/Sex/Activism in Canada/Nous demandons: Histoire/Sexe/Activisme au Canada" התקיים ב-28 באוגוסט 2011, לציון ארבעים שנה לעצרת.[8][9]
((cite journal))
: (עזרה)